• hilla ben zion

4 משפטים שאתם לא צריכים להגיד לילדים לילדים שלכם


שילמתם כסף, קבעתם תאריך, הכנתם תיק ובגדים והגעתם לצילומים.

אבל את בן השלוש שלכם זה לא מעניין. הוא לא הצטלם מעולם, הוא לא מכיר את הצלמת, האישה הזרה הזאת שאומרת לאבא ואמא מה לעשות, וכל הסיטואציה נראית לו קצת מוזרה.

כמעט כל שיחה שיש לי עם אבא או אמא שמתעניינים בצילומים מגיעה מתישהו לשאלה הזאת- "איך גורמים להם לשתף פעולה?" או: "מה קורה אם הוא או היא לא ירצו להצטלם?"

יוצא לי לבלות הרבה בחיק משפחות, ולכל אחת יש את המרקם וההתנהלות שלה. אני לא מומחית גדולה, לא יועצת ולא פסיכולוגית, אבל אני כן מתמחה בצילומי ילדים ויודעת איך לתת להם הרגשה שהם שייכים ולגרום להם להשתתף.

אני יודעת שזה יכול להיות מאוד מתסכל, להיות עם ילד שלא מוכן להצטלם למרות שאתם טרחתם והשקעתם, והכוונה שלכם טובה- אתם בסך הכל רוצים שתהיה לו מזכרת.

אבל למרות התסכול והקושי יש כמה דברים שאסור לנו להגיד, כי הם רק יחריפו את המצב.

"חבל שאתה לא מצטלם, כנראה שלא תקבל את הגלידה שהבטחתי לך"

למה לא: זה די בייסיק שלא מתנים אוכל כפרס להתנהגות חיובית, אבל בצילומים זה מתפלק לא פעם, והרבה פעמים זה עוזר. ולפעמים זה לא עוזר. הבטחתם לו שוקולד אם יחייך יפה והוא לא רוצה. קורה. אז עכשיו החלטתם לשלול ממנו את הפרס הזה והוא מאוכזב וכועס ומתוסכל.

האם זה יגרום לו לחייך? בטוח שלא. כמו שאומרים- מאיפה הגיע הרעיון המטורף שבשביל לעודד את הילד להתנהג יותר טוב, צריך לגרום לו להרגיש רע?

איך כן: נותנים את הפרס. אם זה שוקולד, מדבקה או צעצוע. ומשחררים.

"אני רוצה שנצטלם ביחד אבל אם אתה לא מוכן, אני בינתיים אצטלם עם אבא וכשתהיה מוכן תצטרף אלינו."


"תראה איך אחותך מחייכת יפה"

למה לא: ילדים אוהבים להרגיש מיוחדים. בעצם, מי לא? אז אחותך מתנהגת כמו מלאך והיא במשבצת הילדה הטובה, איך תקבל משבצת משלך? תעשה את ההפך. במקום לתת מקום לקנאה וחוסר ביטחון עצמי בואו נעודד ונדגיש את התכונות הטובות שבילד שלנו.

איך כן: "תראה לצלמת את החולצה החדשה שלך" "תעשה את העמידת ידיים שלמדת בחוג".

בלי להשוות, לתת לכל אחד במשפחה את המקום שלו בצילומים.


"תחייך את החיוך היפה שלך, לא ככה, לא חיוך מאולץ"

למה לא: אם תבקשו מילד לחייך הוא יחייך את החיוך הפלסטיקי הזה. אתם רוצים שהוא יחייך מכל הלב? תצחיקו אותו!

אם תוכיחו אותו ותביישו אותו- זה לא יביא את אותו חיוך מיוחל.

איך כן: בועות סבון, פרצופים מצחיקים, חיבוקים, נשיקות, דגדוגים... יש אינספור דרכים כדי להצחיק את הילד שלכם!


"אני באמת לא יודעת למה הוא מתנהג ככה היום"

למה לא: כמו שכתבתי, הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים בצילומים היא סיטואציה חדשה ושונה. וככזו היא גוררת כל מיני התנהגויות, יש ילדים שמתביישים, ילדים משוחררים, לפעמים יתר על המידה שאוהבים להשתולל...

לפעמים זה קצת מביך אותנו, ההורים, שיש מישהו זר מהצד שמסתכל מהצד במשפחה שלנו ורואה אותנו ברגעים החלשים שלנו.

אז אנחנו מנסים להתגונן: "אני לא יודעת למה הוא מתנהג ככה היום, בדרך כלל הוא ממש רגוע."

הילדים שלנו יודעים שאנחנו מדברים עליהם, גם אם תדברו באנגלית ובניב מונגולי שאיש לא מכיר.

זה לא יגרום להם לשנות את ההתנהגות שלהם, ואם לדבר תכל'ס- לאיש לא אכפת חוץ ממכם- אז שחררו!

איך כן: יורדים על הברכיים לגובה העיניים של הילד- תופסים אותו בצד לשיחה ואומרים לו- אני יודע/ת שאתה מתרגש / מתבייש. גם אני מרגישה כמוך. בוא נעשה את זה ביחד.

הצילומים האלה צריכים להיות חוויה משפחתית ולא משהו מעיק שמלווה בקיטורים ובהטחת עלבונות.

אם הילד שלכם לא מגלה התלהבות כשלכם ולא רוצה ליטול בהם חלק, במקום ללחוץ ולהעיק- משחררים וזורמים.

מצטלמים לבד, לא משדלים בהגזמה, לא חגים מעל הילד בהבטחות ומשחדים.

בשלב מסוים גם הילד שלכם יפשיר וירצה לקחת חלק בחוויה המשותפת שלכם.


יצחק רבין, רמת אמיר, צורן
054-7456505
כל הזכויות שמורות לסטודיו הילה בן ציון - מצטלמים בחוץ